אלרגיה

מהי תגובה אלרגית

תגובה אלרגית – המכונה גם תגובת רגישות יתר - היא בעצם תגובת יתר של המערכת החיסונית לחומרים שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. חומרים אלה הם אנטיגנים (חומרים המסוגלים לעורר תגובה חיסונית) ומכונים גם אלרגנים.

המונח מתייחס לרוב לתגובות מערכת החיסון הקשורות בנוגדנים מסוג אימונוגלובולין E –> IgE, זה הנוגדן הגורם לתגובות האלרגיות החריפות ביותר.

נוגדני IgE מתחברים לתאי מאסט המצויים ברקמות ולבזופילים (סוג של תא דם לבן שיש לו תפקיד בחלק מהתגובות האלרגיות) המצויים במחזור הדם וכשהם פוגשים באלרגנים הם גורמים לתאים הללו לשחרר כימיקלים הפוגעים ברקמות הסמוכות.

האלרגנים יכולים להיות כל דבר כמעט אך הטיפוסיים הם חלבונים המרחפים באוויר (כגון: אבקני צמחים, וקרדית אבק הבית); מזונות (במיוחד חלב פרה, ביצים, בוטנים ודגים); תרופות (כמו הפנצילין); ארס דבורים ועוד.
הנטייה לפתח אלרגיה מכונה גם אטופיה. לא ידועים עדיין הגורמים לאטופיה אך ידוע כי היא קשורה הן בגורמים גנטיים והן בגורמים סביבתיים והעלייה בשכיחות האלרגיות קשורה כנראה באורח החיים המתועש וההיגייני האופייני לחיים המודרניים. אחד ההסברים לכך מכונה "תיאורית ההיגיינה" אשר מניחה קשר בין התנאים ההגיינים שהשתנו משמעותית עם ההתפתחות באורח החיים, ריבוי החיסונים בגיל הילדות, שיפור טכניקות יצור המזון וכדומה.

חשיבותו הגבוהה של נושא זה נובעת מהעובדה כי בשני העשורים האחרונים רואים עלייה משמעותית בדיווחים על מחלות אלרגיות בארצות רבות, אצל ילדים ומבוגרים כאחד .

האלרגיה העשויה להתבטא באופנים שונים עלולה לגרום לפגיעה באיכות החיים, לתחלואה משמעותית ואף לסכנת חיים. למרות הבנה טובה יותר של מערכת החיסון אשר בזכותה האבחון, מניעה וטיפולים חדשניים מצליחים להקטין את ביטויי האלרגיה ולאפשר לסובלים מאלרגיות חיים טובים יותר, עדיין הפגיעה באיכות חיים היא רבה ויש צורך ממשי במציאת פתרונות טובים יותר. 

 

 

 

היסטורית האלרגיה :

למרות שדיווחים על סימפטומים של אסתמה ידועים עוד מימי קדם והבסיס האלרגי הוצע עוד במאה ה-16, עד לתחילת המאה ה-18 הנושא היה יותר מסקרן מאשר בעייה רפואית משמעותית. במאה ה-18 רופא בשם ג'והן בוסטוק דיווח לראשונה על סימפטומים של קדחת השחת ממנה סבל, ו- 9 שנים אח"כ דיווח על 18 מקרים נוספים. מעריכים כי דיווח זה מצביע על העובדה שכנראה סימפטומים אלו לא היו נפוצים כל כך בזמנו, אחרת לא היה זקוק לכל כך הרבה שנים על מנת לאסוף מידע זה.

עם השנים הדיווחים הלכו וגברו אולם ישנה בעיתיות להעריך האם אכן חל גידול במחלות האלרגיות או שהגידול נובע מסיבות שונות כמו חוסר בכללים אחידים וברורים שיבטיחו שאכן מדובר בסימפטומים של אלרגיה ולא של מחלות אחרות כמו התקררות, פריחות שונות וכדומה. שאלה רלוונטית נוספת היא האם הגידול בדיווחים נובע אכן מגידול בשכיחות או מגידול במודעות של האוכלוסייה- בייחוד במדינות המפותחות.

בדיקות על נפיצות מחלות אלרגיה החלו רק בשנים האחרונות - למשל, השוואה בין שכיחות האסתמה במדינות השונות בוצעה רק בתחילת שנות ה- 90.

ב- 1998 נערך סקר גדול שכלל 258 אלף ילדים בני 6-7 ב- 38 מדינות, ו464 אלף ילדים בני 13-14 ב- 56 מדינות. התוצאות הראו שבאופן כללי במדינות מפותחות יותר מבחינה כלכלית היו יותר סימפטומים של אסתמה.

התחלתה של תיאורית ההיגיינה היתה במחקרו של ג'רארד (Gerrard) –הוא היה הראשון שהעלה את האפשרות לקשר הפוך בין זיהומים למחלות אלרגיות. בשנת 1976 הוא בדק 275 איש ממשפחות המטיס (בני תערובת של אירופאים ואינדיאנים) והשווה את ממצאיו מול 819 איש ממשפחות לבנות שחיו באותו איזור. נבדקו רמות IgE ושכיחות מחלות אלרגיות. הוא מצא ששכיחות האקזמה, והאסתמה היו גבוהות יותר בקרב הלבנים בעוד רמות ה IgE היו נמוכות יותר, והמסקנה שלו היתה שמחלות אטופיות היו המחיר ששילמה האוכלוסייה הלבנה על כך שלא סבלה ממחלות זיהומיות שמהן סבלה אוכלוסיית המטיס. מי שטבע את הביטוי הסופי היה סטראכאן (Strachan) שמצא שחשיפה גדולה יותר לזיהומים בזמן הילדות גורמת לשכיחות נמוכה יותר של מחלות אלרגיות בבגרות, והציע שחשיפה מוגברת זו נובעת מממגע עם אחים ואחיות.

ב- 1998 במחקר על 11,000 מתגייסים לצבא האיטלקי מצא מטריקארדי (Matricardi ) קשר הפוך ברור בין גודל המשפחה לרגישות אלרגית, עם 3% ירידה בשכיחות על כל אח נוסף.

במקביל מחקרים נוספים הראו קשר הפוך בין חשיפה לזיהומים בגיל צעיר להתפתחות אלרגיות בהמשך החיים.

תאוריה זו מסבירה את המגמה ארוכת הטווח של התפתחות האלרגיה ואת הגידול בשכיחות הדיווחים באמצע המאה ה-19 אז החל השיפור הגדול בסניטציה, תנאי המחייה, צמצום גודל המשפחה ומאוחר יותר השימוש באנטיביוטיקה וחיסונים. מאז נערכו מחקרים נוספים בנושא לחיזוק תאוריה זו, כאשר המחקרים בדקו והראו:

§         קשר בין אופן הלידה וגודל המשפחה לאלרגיה

§         ילדים שהלכו לפעוטונים סבלו יותר ממחלות דרכי הנשימה אך פיתחו פחות אסתמה

§         קשר בין שימוש באנטיביוטיקה בגיל צעיר לפיתוח מחלות אלרגיות בהמשך

§         קשר הפוך בין אורח חיים אנטרופוסופי (שכולל שימוש מופחת באנטיביוטיקה, פחות חיסונים ומזון פחות מעובד) לפיתוח אלרגיות.

§         חשיפה לחיות משק בשנים הראשונות מפחיתה את הסיכון להתפתחות אלרגיות לשליש

§         קשר בין פלורת מעי תקינה לפיתוח מחלות אלרגיות בהמשך

מחקרים אלו לא מספיק מקיפים ומדויקים כדי לבסס טענות אלה באופן מוחלט, אך בהחלט מספקים חומר למחשבה ובסיס לעריכת מחקרים נוספים, מקיפים ויסודיים בנושא .

בעבודה זו אשים דגש על הקשר בין החיידקים הטובים (פרוביוטיקה) להתפתחות מחלות אלרגיה.

 

סוגי תגובות אלרגיות

1. דלקת אף אלרגית עונתית – מכונה גם קדחת השחת, בד"כ אלרגיה לאבקות צמחים הנישאות ברוח. האביב, עונת הפריחה, היא התקופה הקשה ביותר לסובלים ממנה.
2. דלקת אף אלרגית רב שנתית – אלרגיה לאורך כל השנה, בד"כ לקרדית האבק, נוצות, חיות או עובש.
3. דלקת לחמית אלרגית – דלקת אלרגית בחלק הפנימי של העפעף ובשטח הפנים החיצוני של העין. לובן העין מאדים ומתנפח, העפעפיים מאדימים ומתנפחים, והעיניים עשויות לדמוע מאוד. נובעת בד"כ ממגע ישיר עם חומרים באוויר כמו אבקת פרחים, נבגים, אבק וקשקשי חיות.
4. אלרגיה למזון – תגובה אלרגית למאכל מסוים העלולה לגרום לפריחה בעור, בחילות, הקאות, שלשולים ועד לאנאפילקסיה. קיים קושי להבחין בין תגובה אלרגית לאי סבילות למזון. ישנו סיכוי גבוה שילדים הסובלים מאלרגיה למזון יפתחו מחלה אטופית בהמשך חייהם.
5. חרלת (סרפדת) – תגובה עורית המתאפיינת בתפיחות קטנות – חיוורות או אדומות. זו לא רק תגובה אלרגית, אלא תגובה היכולה לנבוע גם מסיבות רבות כמו אחרי זיהומים נגיפיים, חלק ממחלות כרוניות ואף מסיבות פסיכולוגיות.
6. אלרגיה פיסית – התפתחות תסמינים אלרגיים (גירוד, כתמים, חרלת) בתגובה לגירוי פיסי כמו קור, חום, אור שמש.
7. אסתמה (גנחת הסמפונות) – התכווצות של השרירים החלקים בסמפונות והגברת הפרשת ריר שגורמים להצרות כלי הנשימה ומקשות על תהליך הנשימה. יכול להיווצר עקב תגובה אלרגית או גורמים אחרים.
8. דלקת עור אטופית – מצב דלקתי כרוני המלווה בעקצוץ בשכבות העליונות של העור, ויכול להיות מלווה גם בפריחה, יובש חזק, גירודים.

                                                               

אבחון

המטרה העיקרית היא זיהוי האלרגן הספציפי. ישנן מס' בדיקות:

1. בדיקת דם – נצפה לראות רמה גבוהה של אאוסינופילים (סוג של תאי דם לבנים המעורבים בתגובות אלרגיות)
2. RAST – בדיקה רדיו אלרגוסורבנטית (Radio-Allergo-Sorbent-Test ) המודדת את רמות ה- IgE בדם הספציפיים לאלרגנים מסוימים.
3. בדיקות עור – תמיסות מהולות המכילות חומרים שונים מוזרקות בנפרד בכמויות זעירות לגופו של האדם. אם קיימת אלרגיה לאחד החומרים הללו תתפתח באיזור ההזרקה תפיחה בצקתית תוך 15-20 דקות.

 

טיפול קונבנציונלי

1. הימנעות ממגע עם האלרגן היא כמובן הטיפול הטוב ביותר.במידה והימנעות היא בלתי אפשרית יש לנסות את הפחתתהחשיפה לאלרגן.
2. טיפול חיסוני באלרגן (אימונותרפיה) – הזרקת כמויות זעירות של האלרגן מתחת לעור במינונים גדלים בהדרגה.זה אמור לגרות את הגוף לייצר נוגדנים אשר יחסמו את התגובה האלרגית. השיטה יעילה ביותר כשהזריקות ניתנות לאורך כל השנה בתדירות הולכת ופוחתת. טיפול זה מסייע רק לחלק מהסובלים מאלרגיות, וגם אז יחסי העלות-יעילות מול סיכון-תועלת לא תמיד טובים.
3. תרופות – אנטי היסטמינים, אלה תרופות החוסמות את קולטן ההיסטמין (1H). לתרופות אלו ישנן תופעות לוואי המשתנות מתרופה לתרופה ומאדם לאדם. בהתאם לכך יש תרופות הניתנות במרשם רופא (אהיסטון, היסטזין, היסטנמל ועוד) ויש כאלו הניתנות ללא מרשם (נוסידקס, סינופד, אקטיפד ועוד).
4. סטרואידים – במקרים חמורים ניתנים סטרואידים המעכבים את הדלקת הנגרמת עקב האלרגיה.
5. לאחרונה חלה התקדמות רבה בפיתוח טיפולים חדשים במחלות האלרגיות. הטיפולים הם באמצעות מעכבים ייחודיים למתווכים השונים המשתתפים בתהליך כמו למשל מעכבים לחומרים הקרויים לויקוטריאנים (מתווכי דלקת) או מעכבים לנוגדנים מסוג IgE למשל.

 הגישה הנטורופטית

לפי הגישה הנטורופטית יכולות להיות מספר סיבות להיווצרות אלרגיה:

1. האלרגיה היא ביטוי של נטייה גנטית מוקדמת, העוברת בתורשה, כאשר הביטוי הממשי יכול להיות מופעל ע"י מגוון גורמי מתח.
2. עיכול לקוי – חלבון שעוכל חלקית בלבד יכול להיספג לדם דרך דופן המעי ולגרום להתעוררות התגובה האלרגית.

 הטיפול:

               1. הורדת מזונות אלרגניים

 

   2. תמיכה במערכת החיסון:

א.      אבץ

ב.       סלניום

ג.       קבוצת ויטמיני B

ד.       ויטמין A

ה.      תמצית תימוס

 

        3. הפחתת התגובות המערכתיות:

א.      קוורציטין (בעל תכונות אנטיהיסטמיניות והפחתת ייצור מתווכי דלקת)

ב.       פלבנואידים (נוגדי חימצון חזקים)

ג.        ברומלין (בעל תכונות אנטיהיסטמיניות ומעכב תהליכים דלקתיים)

ד.       ויטמין C (בעל תכונות אנטיהיסטמיניות)

ה.      חומצות שומן חיוניות (נוגדי דלקת)

4. טיפול בסיבה הספציפית אם זוהתה – מחסור בחומצת עיכול, כבד עמוס וכו'.

5. צמחי מרפא:

·          לחיזוק מערכת החיסון – כמו אסטרגלוס, אכיניצאה, גינסנג, הידרסטיס

·         צמחים אנטי אלרגיים – כמו קמומיל, סמבוק, אפדרה, סטלרייה, סקוטלרייה

·         צמחים בהתאם לבעיה הספציפית: מערכת עיכול, כבד וכדומה.

6. מתן פרוביוטיקה לשיפור תהליכי העיכול והמרצת מערכת החיסון. 

(על הקשר בין אלרגיה ופרוביוטיקה ניתן לקרוא תחת "פרוביוטיקה כטיפול באלרגיה")

©  נכתב על ידי שרית חבר, נטורופתית N.D

 

                            בחזרה למאמרים