טיפול באמצעות ארומתרפיה
  • במגע עם העור, מולקולות השמן חודרות באופן מקומי דרך האפידרמיס אל הדרמיס. בדרך זו הם גם יכולים לחדור אל זרם הדם מאחר ובדרמיס יש נימי דם.
בגוף בריא, השמנים האתריים אינם נשארים בגוף אלא מופרשים החוצה דרך הצואה, שתן, זיעה ונשיפה.

שיטות הפקת שמנים
1. זיקוק באדים – השיטה הנפוצה ביותר. בתהליך זה מתקבלים מים ארומטיים שגם להם יש שימושים מסוימים   
    (כמו מי ורדים או מי זוהר).
2. סחיטה/ דחיסה ידנית/כבישה קרה. על הקליפות מופעל לחץ מיכני ומה שמתקבל זהו השמן האתרי.
3. מיצוי בשמן בסיס. משרים צמח בשמן צמחי.
4. אבסולוט. – מצוי בממסים שונים. אסורים בלקיחה פנימית בגלל שחלק מהממסים שלהם נשארים בתערובת.
5.מיצוי באמצעות שומן (אנפלארז')-  מניחים עלי כותרת או עלים מעל שכבת שומן עד שהשומן סופג את ריחם. לאחר מכן לשם הפרדת השומן והשמן, ממיסים את התערובת באלכוהול. זוהי שיטה מאוד עדינה ויקרה וכיום כמעט לא נעשה בה שימוש.

דרכי השימוש העיקריות
ישנן 2 שיטות עיקריות לטיפול בארומתרפיה:
אנגלית- הוליסטית: השיטה הנפוצה יותר והיא כוללת שימוש בשמנים דרך רייקי, הילינג, עיסוי, מגע.
השיטה הצרפתית: דוגלת בלקיחה פנימית של השמנים. במקרה כזה חובה לוודא שהשמנים יהיו באיכות גבוהה ביותר ומתאימים ללקיחה פנימית. בכל מקרה מומלץ לעשות זאת תחת פיקוח של בעל מקצוע.
 
במידה והמטופל מרגיש רע עקב השימוש בשמנים, שתייה מרובה של מים תעזור – לפחות 5 כוסות מים.
 
דרכי השימוש החיצוניות
מומלץ בהכנת התערובת המתאימה להשתמש במספר שמנים וכך להנות מהסינרגיה שלהם (סינרגיה = השלם גדול מסך חלקיו, כלומר השפעת השמנים יחד גדולה וטובה יותר מאשר אם נחבר את השפעת כל אחד מהם בנפרד).
עיסוי. מדללים את השמן הארומטי בשמן בסיס ומעסים את הגוף. היחס בין השמנים צריך לעמוד על כ- 2% שמן אתרי בתוך שמן נשא, למשל – 2 טיפות של שמן אתרי על 5 מ"ל שמן נשא (5 מ"ל הם בערך נפח של כפית) .
אמבט/ אמבט ישיבה.  לשטחי טיפול גדולים, או סתם לרענון או לכייף. המינון הוא 7-8 טיפות לאמבטיה למבוגר, 4 טיפות לילד. מכיוון ששמנים אתריים אינם מתערבבים עם מים, טפטוף רגיל למי האמבט יגרום להם לצוף על פני המים ואז ליצור מגע ישיר עם שטח העור, מה שעלול ליצור גירוי. לכן, יש מספר דרכים אפשריות על מנת לפזר את השמן האתרי בכל נפח המים:
  1. לטפטף את השמן האתרי על כף גדושה של מלח לערבב בכוס מים פושרים ולשפוך לאמבט
  2. לטפטף את השמן האתרי על כף סבון טבעי ונטול ריח (עד 5 טיפות לכף אחת) ולשפוך לאמבט
  3. לטפטף את השמן האתרי על כף דבש (1-2 טיפות לכף אחת) ונטול ריח ולשפוך לאמבט
אינהלציה. מטפטפים מספר טיפות שמן אתרי לקערה או מכשיר עם מים חמים ושואפים את האדים. המינון הוא בד"כ 5 טיפות שמן אתרי לליטר מים.
הדפה. מספר טיפות במבער, רצוי לערבב כמה סוגי שמנים.
קומפרס. טוב לכאבים וכשאי אפשר לעשות עיסוי.מספר טיפות מהולות במים, לטבול בד כותנה ולהניח על המקום הנגוע.
קרמים/משחות. ניתן לערבב שמנים עם קרמים או תכשירים קוסמטיים טבעיים אחרים.
הדפה על שולי הבגד/הכרית – טפטוף מספר טיפות על שולי הבגד או על שולי הכרית. טוב במיוחד במקרים של הצטננות למשל.

יתרונותיה של הארומותרפיה
1. הטיפול הוא נעים, לא פולשני וריח השמנים מותאם אישית לטעמו של המטופל. ברוב המקרים יש
    לטיפול אפקט מרגיע על המטופל.
2. לטיפול בשמנים יש הן אפקט פיזי על הגוף והן אפקט נפשי- רגשי על הנשמה.
3. ניתן להתמיד עם הטיפול בשמנים לאורך זמן היות והטיפול בדר"כ נעים, נגיש, פשוט ולרוב לא יקר.
4. ניתן להשתמש בכמויות מזעריות של שמנים היות וכמות החומר הפעיל בהם היא גדולה ומרוכזת.
5. ישנן שיטות שימוש רבות ומגוונות וניתן להתאים אותן למטופל באופן אישי.
6. ניתן לשלב את הטיפול בשמנים עם שיטות טיפול אחרות .
7. הטיפול מתאים לרוב האנשים (למעט מקרים מסויימים עליהם נפרט בהמשך).
 
 
מתי אסור להשתמש בשמנים אתריים?
  • אנשים המקבלים טיפולים כימותרפיים. הכימותרפיה מייצרת רדיקלים חופשיים לצורך הטיפול במחלה ובכך מחלישים את מערכת החיסון.
    לעומת זאת, השמנים מחזקים את מערכת החיסון ולכן הם עומדים בסתירה לטיפול הכימותרפי.
  • אנשים המטופלים עם סטרואידים, למעט כאלו שהטיפול הוא לתקופה מוגבלת ואז נפעל לפי ההוראות כדי לקבוע את תחילת הטיפול. למטופלים "קבועים" מותר להשתמש בהדפה בלבד.
  • הסיבה דומה לכימותרפיה: הסטרואידים מחלישים את מערכת החיסון והשמנים מחזקים אותה.
  • נשים העוברות טיפולי פוריות. הטיפול בשמנים עלולים לנטרל את פעילות ההורמונים.
  • נשים בהריון. אם האישה טופלה לפני ההריון בשמנים, ניתן לטפל בה אבל רק בשמנים המותרים בהריון.
  • נשים בתקופת הוסת. למעט שמנים העלולים להקל על כאבי הוסת.
  • אנשים המטופלים ברטינול A  (כדוגמת רואקוטן)
שמני בסיס
 
שמני הבסיס, או שמנים נשאים, הם ברובם שמנים צמחיים שמופקים בכבישה קרה.
יש להם תפקיד בהובלת השמן האתרי ובפיזורו על העור, אך גם לשמן הנשא בעצמו יש סגולות ותכונות רפואיות.
מרבית השמנים הנשאים אינם נספגים במהרה על העור (יחסית לשמנים האתריים), והערבוב עם השמנים האתריים משפר את כושר הספיגה שלהם וכך הם נכנסים מהר יותר לרקמות .
 
תפקידיו של שמן הבסיס
1. חומר נשא לשמנים ארומטיים- עוזרים לשמן הארומטי להגיע ליעדו ובעזרתם כמות קטנה יכולה להגיע לשטח גדול.
2. פיזור ודילול לשמנים ארומטיים- שמן בסיס מדלל את השמן הארומטי ומעכב את כניסתו ויציאתו מהדם.
3. שומרים על לחות העור- ע"י ערבוב, אנו עוזרים לשמן לחדור עמוק עד לדרמיס ולרכך את העור.
4. מעשירים את העור בשומן.
5. מזינים את העור בויטמינים, מינרלים וחומצות שומן.
 
סוגים של שמני בסיס:
 
שמנים נשאים בכבישה קרה-השמן הופק מהצמח בשיטות מכניות בלבד, ללא חימום:
שקדים, שומשום, נבט חיטה, גזר, אובליפיחה, בוטנים, שמן זית, בונדוק, חמאת שיאה, קנביס, פשתן, בוטנים, חריע.
 
שמנים נשאים שממוצים בשמן – השמן הופק מהשרייה של הצמח בשמן נושא אחר:
קלנדולה, היפריקום, נר הלילה. בדר"כ משתמשים בשמן זית כשמן הממצה.
*שמן זרעי ענבים מופק מהזרעים של פרי הגפן והוא אינו בכבישה קרה.
 
חלוקה נוספת של שמני הבסיס היא לפי חומצות השומן שהם מכילים:
שמנים חד בלתי רווים: אבוקדו, זית, שומשום, שקדים, משמש
שמנים רב בלתי רווים: זרעי ענבים, סויה, תירס, חמניות, פשתן, נר הלילה, בוראז', קנביס
שמנים רווים: קוקוס, דקל, חמאת שיאה.
ארומתרפיה- טיפול באמצעות שמנים אתריים (ארומטיים)
 
מהם שמנים אתריים?
שמן אתרי זהו נוזל המיוצר בצמח באופן טבעי והוא זה המקנה לו את ריחו וטעמו האופיניים.
הוא מצוי בתוך בועיות סגורות העטופות במעין ממברנות הנמצאות בחלקים ובריכוזים שונים בצמח.
אלו הם שמנים טהורים או נדיפים המופקים מחלקי הצמח השונים כגון פרחים, עלים, גבעולים ושורשים.
יש הטוענים כי השמן הארומטי הוא אנרגיית החיים או נשמתו של הצמח.
 
ארומתרפיה פועלת במספר דרכים:
  • מולקולות הריח מתמוססות בתוך תאי רירית האף אשר מתחברים לסיבי עצב וכך מעבירים אימפולסים עצביים אל תוך המערכת הלימבית (אזור במח - אחד החלקים המוקדמים ביותר שהתפתחו במח האנושי מבחינה אבולוציונית). בתגובה, מפריש המח חומרים כימיים המשפיעים על מערכת העצבים – יכולים לעורר או להרגיע אותה.
  • מולקולות השמן הריחני הנישאות באוויר מגיעות לריאות, שם בתהליך הנשימה, יחד עם החמצן חודרות למחזור הדם.